בגיל שלוש, שיראל נראתה בדיוק כמו דורה - 
קטנה, חמודה, עם פוני וקרָה שחור.
 באחת החופשות נכנסה לבד למעלית שנסגרה, 
וכשמצאו אותה בקומה אחרת ושאלו לשמה - 
ענתה בביטחון: "דורה".

שיראל הייתה ילדה עם נפש פילוסופית וחוש צדק מפותח.

כבר בגיל שנתיים שאלה למה רואים את הירח ולא את השמש, ובהמשך הכריזה שכשתגדל תהיה ראש ממשלה, כדי לחוקק חוקים שיהפכו את כולם לטובים יותר. לטענתה: "קל להיות בן אדם טוב".

בעקבות אחותה מיכאלה, שיראל התאהבה בעולם הריקוד.
היא החלה ללמוד פלמנקו בגיל צעיר והתמסרה לו מכל ליבה, השילוב בין דיוק לרגש התאים לה במדויק.
 גם בשיעורי הג'אז בלטה החיוניות והחופש שבתנועתה. בנוסף לעולמות הריקוד, שיראל הייתה פסנתרנית מחוננת, וניגנה מגיל 8 במשך עשר שנים.

שיראל מצאה גורי חתולים קטנים ליד ביתה ברעננה. היא אספה אותם בזהירות, האכילה, טיפלה ודאגה להם באהבה אין־סופית. מאז ועד היום הם נשארו עם המשפחה - כמו חלק קטן ממנה שנשאר קרוב.