בגיל 15 נסעה שיראל לבדה לסאמר סקול באנגליה – הפעם הראשונה שלה בחו״ל לבדה. זו הייתה חוויה של עצמאות אמיתית. היא לא חששה כלל, ואף פרחה. שיראל יצרה חברויות עם בני נוער מכל העולם, שיפרה את האנגלית שלה והביאה את החיוך והאור שלה. זו הייתה תקופה שהיא מאוד אהבה.

את יום הולדתה ה־16 חגגה שיראל בגינה, עם חברים, אוכל, מתוקים ואווירה שמחה. מעבר לקישוטים והחגיגות, זו הייתה הפעם הראשונה שבה ראו אותה מתבגרת, משתנה ומתחילה לפרוח - נערה עם נוכחות, ביטחון עצמי ואור מיוחד בעיניים.

שיראל סיימה את לימודיה בכיתת מופת בהצטיינות יתרה, וזכתה להוקרה ממשרד החינוך. את סיום התקופה ציינה ברונדו המסורתי, נשף חגיגי ולימוזינה עם החברות הטובות. זו הייתה דרך מרגשת לסיים פרק חשוב בחייה, לצד תחילתה של דרך חדשה – מלאה סקרנות וציפייה.

שיראל שירתה כסמב״צית בנחל עוז לאורך כל שירותה - תפקיד עמוס באחריות, אותו ביצעה בדיוק, באכפתיות ועם חיוך.
היא מצאה בו חברים לחיים, ותמיד הייתה שם בשביל כולם. לקראת סוף השירות, ב־10.9.23, קיבלה הצטיינות מח״ט - רגע של גאווה.
היא נתנה את כל כולה - בשקט, ענווה ועם לב ענק.