יום הלידה של רוני היה יום מיוחד - היא הייתה הבת והנכדה הבכורה, והנינה הראשונה. ביום שבו נולדה קראו לה "שלגיה": היו לה עיניים כחולות, עור צח ולבן, שיער שחור ושפתיים אדומות כמו דובדבן. המשפחה אמרה שהיא התינוקת היפה ביותר שראו.

רוני למדה בתיכון בית חינוך ירקון. בתקופת הקורונה עברה תקופה מאתגרת, כשפגשה את חברותיה רק בזום. עם חזרת השגרה, החלה ללמוד לבגרויות, עברה טסט ראשון והייתה הראשונה בחבורה שקיבלה רישיון נהיגה. היא נהנתה מהחיים - ים, מסיבות, מסעדות וסרטים. השיא היה בנשף הסיום, אליו הגיעה בשמלה מיוחדת, יפה וקורנת, רוקדת ושמחה עד אור הבוקר.

לאחר סיום התיכון, טסה רוני עם ארבע חברות טובות לקפריסין - לעשות בלאגן כמו שרק הן יודעות. אי אפשר היה להתעלם מנוכחותה, במיוחד לא ברחבת הריקודים. היא חיה את הרגע ולא עשתה חשבון לאף אחד. זה היה טיול שסימן את תחילת חייה הבוגרים.

הבת והנכדה הבכורה התגייסה לצה"ל. רוני הייתה נרגשת מאוד, וההורים והאחים היו גאים בה, נרגשים ומעט חוששים. לבקו"ם התייצבו המשפחה המורחבת והחברות, כולן מלוות אותה לתחנה המשמעותית ביותר בחייה עד כה. כולם היו כל כך גאים ואוהבים.

רוני לא רצתה להיות תצפיתנית, אבל התאהבה בתפקיד כבר בהכשרה בסיירים. היא הבינה שלעשייה שלה יש תפקיד חשוב - לשמור על חיי תושבי העוטף. לצד התפקיד המשמעותי, אהבה לשיר, לרקוד, לצחוק, לבשל ולהיות בשמחה - אחת עם השנייה, עד הסוף.