נועה נולדה וגדלה ביישוב מבועים, בת שנייה לארז ולסיגל, אחות לאופיר ואייל. כשמה כן הייתה - פעלתנית ובתנועה מתמדת. מיהרה להתפתח, לזחול וללכת כבר בגיל תשעה חודשים, מנסה להדביק את אחיה אופיר. ילדה סקרנית וחכמה שאהבה ללמוד, לא פחדה להתנסות בדברים חדשים, הייתה מלאת שמחת חיים וצחוק. מגיל צעיר הראתה נחישות והתמדה בכל אשר עשתה, ושאפה תמיד להצלחה. בילדותה רקדה ג׳אז וריקודים סלוניים, ניגנה בפסנתר, אהבה מוזיקה, סרטים וטיולים.

נועה הייתה חניכה ומדריכה באיחוד החקלאי - סניף מבועים. הצטרפה כחניכה בכיתה ד׳, ובבגרותה הפכה למדריכה ופעילה בולטת וסוחפת. היא אהבה את הפעולות, הטיולים, המורלים, מחנות הקיץ והלילות הלבנים לפני אירועי שיא. בעיקר אהבה את חבריה - והם אהבו אותה על שמחת החיים, ההומור, היצירתיות, הנתינה ורוחב הלב. לאחר נפילתה, סיפרו עליה חבריה שהייתה "מחוללת שמחה ואומץ". מאז, הפורימון השנתי מוקדש לזכרה.

נועה למדה בתיכון מרחבים, התבלטה בנחישותה ובשאיפתה למצוינות, וסיימה בהצטיינות לימודי כימיה ומזרחנות. היא הייתה תלמידה אהובה ומוערכת על ידי מוריה. החברים היו מרכז עולמה - איתם גדלה, טיילה, בילתה וחלמה. עבורם הייתה עוגן, אוזן קשבת ומקור לשמחה, צחוק, תמיכה ואהבה. היא עודדה אותם לחלום ולהעז, תמיד ראתה את הטוב בהם והייתה שם בשבילם. יוני, חברה הקרוב, כתב: "בזכות נועה אני מסוגל לחלום בגדול. היא הציתה בי אש של תשוקה, אמונה ותקווה. כזאת הייתה נועה - חלמה בגדול, בנתה ערים וארמונות של שאיפות ופסגות לחייה."

נועה שובצה כתצפיתנית. בתחילה לא רצתה בתפקיד, אך בחרה להתמסר אליו בלב שלם, לאחר שהבינה את חשיבותו. בסיום ההכשרה קיבלה מהמפקדת את הכומתה האישית שלה עם ההקדשה: "האור שבליבך ינצח כל מכשול בדרך אל המטרה". היא שמחה בשיבוצה במוצב נחל עוז, ביצעה את תפקידה בגאווה ובמקצועיות, והייתה דמות מובילה ומוערכת בחמ״ל. היא בחרה לא לצאת לקורס פיקוד כדי להישאר עם חברותיה, מתוך אמונה בחשיבות התפקיד. נועה חנכה, הובילה וחיזקה את חברותיה ברגעי קושי, ובלטה בשמחת החיים, בהומור, באכפתיות וברגישותה. ביום נפילתה הייתה כשלושה חודשים לפני שחרורה, ומבין הוותיקות והמנוסות בסבב.